פסק-דין בתיק ת"א 3120/01

1.         בפני תביעה כספית שהגישה אינג' אליהו פבר חברה לבניין והנדסה אזרחית בע"מ  (להלן - התובעת) נגד מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון (להלן - הנתבעת או המדינה) לתשלום סכום של 12,021,770 ש"ח נכון ליום 6.2.06.

      רקע עובדתי

2.         בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 החלה עלייה המונית של יהודים לישראל מברית המועצות ואתיופיה. בעקבות עליה זו נערכה מדינת ישראל באמצעות הנתבעת לקליטתם ושיכונם של העולים החדשים ברחבי הארץ באמצעות מבצעי בנייה רחבי היקף. למטרה זו נערכו מכרזים ונחתמו חוזים בין הנתבעת לבין קבלני בנייה שונים.

ביום 17/11/90 פרסמה הנתבעת הזמנה להשתתף במכרז מס' טב/1.007 (נספח ב' לכתב התביעה). בהתאם למכרז, ההתקשרות בין הנתבעת לבין החברה הקבלנית הזוכה נערכה בשני שלבים עיקריים: בשלב הראשון החברה הקבלנית משלימה את בנייתן של יחידות הדיור ומעמידה אותן למכירה לציבור. בשלב השני, רוכשת הנתבעת מהחברה הקבלנית את אותן יחידות דיור שלא הצליחה למכור.

התובעת זכתה במכרז, ובהתאם להסכמים השונים שנחתמו עימה, בנתה 348 יחידות דיור בעיר טבריה. הנתבעת רכשה מהתובעת 280 יחידות דיור (נספחים ט' וי"א1 לכתב התביעה).

3.         בין התובעת לנתבעת נכרתה מערכת הסכמים מסועפת (להלן - מערכת ההסכמים), שמרכיביה העיקריים הם:

חוזה הפרוגרמה (נספח א' לכתב התביעה) - הסכם מסגרת שנוסח על-ידי הנתבעת. חוזה הפרוגרמה כולל מחירון מפורט (נספח ג' לכתב התביעה), דפי פירוט המתארים את הפרויקט העתיד להיבנות (נספח ד' לכתב התביעה), חוזה בנייה ספציפי, הנוקב במספר יחידות הדיור ובשטחן (נספח ה' לכתב התביעה) וחוזה רכישה ספציפי המסדיר את רכישת הדירות שהתובעת לא מכרה על ידי הנתבעת (נספח ט' לכתב התביעה). לאחר החתימה על חוזה הרכישה נערכו בו שינויים טכניים כגון - הגדלת מספר הדירות הנרכשות וקביעת מועדים. שינויים אלה מוצאים ביטוי ב'חוזי שינויים' שנחתמו בין הצדדים (נספחים י"א1-י"א13 לכתב התביעה).

בנוסף לחוזה הפרוגרמה, על מכלול החוזים הכלולים בו, נחתם בין הצדדים חוזה מדף, שהוא חוזה קבלני סטנדרטי (נספח י' לכתב התביעה).

בנוסף לכל החוזים הללו, קיים גם המכרז המפורט עצמו (נספח ב' לכתב התביעה).

4.         התובעת בנתה מעטפות להרחבה בעתיד ל-64 יחידות דיור מתוך 280 היחידות שנרכשו על-ידי הנתבעת. המעטפות נבנו כדי שתתאפשר ההרחבה של אותן יחידות בעתיד, במחיר נמוך יחסית ובהשקעה פשוטה.

      בין הצדדים נטושה מחלוקת מרכזית בשאלה האם, כטענת הנתבעת, מהווה בניית המעטפות חלק ממערכת ההסכמים ולפיכך מצאה כבר (או הייתה צריכה למצוא) את ביטויה במחיר המוסכם שהגישה התובעת בהצעתה במכרז, או שמא מדובר, כטענת התובעת, בעבודה נוספת שתמחורה אינו כלול במערכת ההסכמים המקוריים ובגינה מגיע לה תשלום נוסף.

5.         למרות שלטענת הנתבעת לא חלה עליה כל חובה חוזית לשלם לחברה הקבלנית עבור בניית המעטפות, החליטה ועדת המכרזים העליונה של הנתבעת לשלם לכל הקבלנים שבנו עבורה מעטפות, במסגרת אותם הסכמים וחוזים, סכום אחיד של 11,348 ש"ח, ליחידת דיור, צמוד למדד 11/90 (להלן - החלטת ועדת המכרזים, נספח י"ז לכתב התביעה). הנתבעת טענה כי הסדר זה נעשה "לפנים משורת הדין". הסכום ששולם נקבע בהתאם למחיר המעטפות שנבנו באחד ממבצעי הבנייה רחבי ההיקף בעיר ירוחם ("פרויקט גפני"). מדובר בסכום אחיד שנקבע על פי החלטה חד צדדית של הנתבעת, שאינו מביא בחשבון את עלות בניית המעטפות בפועל.

      החלטת ועדת המכרזים התקבלה ביום 21.6.94 והתשלום לתובעת על פיה נעשה ביום 8.8.94 (נספח י"א6 לכתב התביעה).

6.         בין התובעת והנתבעת התגלו חילוקי דעות בנושאים שונים הקשורים לפרוייקט הבנייה, שהסתיימו ביום 17.6.99, עת נחתם בין הצדדים כתב היעדר תביעות. למעשה מדובר בכתב היעדר תביעות חלקי בלבד, משום שנקבע בו כי שלוש סוגיות נותרו תלויות ועומדות בין הצדדים: " מעטפות להרחבה בעתיד - הפרשים, פרצלציה, ורישום בית משותף" (נספח י"ג לכתב התביעה).

7.         עניינה של התביעה בפני הוא בסוגיה הראשונה (המעטפות) בלבד ובמספר נושאים ושאלות הקשורים אליה קשר הדוק. טענתה העקרונית של התובעת היא כי על הנתבעת לשלם לה את עלות הבנייה הריאלית של המעטפות. מספר המעטפות שבנתה התובעת וכן עלותן בהתאם לתחשיב ההנדסי אינם נתונים במחלוקת בין הצדדים (נספחים 18 ו-19 לתצהירי התובעת).

8.         התביעה שבפני אינה התביעה הראשונה בסוגיית המעטפות המתבררת בין הנתבעת ובין חברות קבלניות אחרות עימן נערכו הסכמים דומים באותה תקופה. קדמו לה התביעה שהגישו חברות הבנייה פזל ואספן, שעניינן נדון (בנפרד) והוכרע בפסקי דין שניתנו בבית המשפט המחוזי (י-ם). מספר פסקי דין נוספים עסקו אף הם באותה מסכת עובדתית כללית לאמור - תביעות כנגד הנתבעת בגין טענות להפרות שונות של חוזים דומים שנכרתו באותה התקופה בינה ובין חברות קבלניות שונות. פירוט של אותם פסקי דין נמצא בפסק דין אלמור (ת.א (י-ם) 2087/00 אלמור חברה לבניה הנדסה ופתוח בע"מ ואח' נ' מ"י - משרד הבינוי והשיכון, תק-מח 2005(2), 52).

9.         בת.א (י-ם) 1231/97 פזל חב' להנדסה נ' מדינת ישראל תק-מח 2001(1) 659 (להלן - פרשת פזל) נדונו מחלוקות שונות שהתגלעו בין הנתבעת ובין חברת פזל, שזכתה במכרז לבניית יחידות דיור בשכונת גבעת המורה בעפולה. בין המחלוקות שנדונו עלתה גם שאלת התשלום עבור המעטפות שבנתה חברת פזל, שקיבלה אף היא מהנתבעת (כמו התובעת בענייננו) את אותו סכום אחיד עבור כל אחת מהמעטפות שבנתה, בהתאם לאותה החלטה של ועדת המכרזים העליונה. בית המשפט המחוזי (כב' השופט רביד) קיבל את טענתה של החברה וקבע כי בניית המעטפות אינה מופיעה במסמכי המכרז או במחירון וחייב את הנתבעת לשלם לה תשלום נוסף עבור בניית המעטפות, מעבר לסכום האחיד שנקבע (סעיפים 44-47 לפסק הדין). הנתבעת הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון, אולם משכה אותו, בהתאם להמלצת בית המשפט העליון. לפיכך פסק הדין בפרשת פזל הפך להיות חלוט.

10.       בת.א (י-ם) 3104/01 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון, תק-מח 2004(3), 2015 (להלן - פרשת אספן), נדונה אותה סוגיה ממש - שאלת החבות של הנתבעת עבור בניית מעטפות הדיור. באותה פרשה בנתה חברת אספן, בהתאם למערכת הסכמים עליהם חתמה עם הנתבעת, מעטפות ב-404 יחידות דיור מתוך 928 יחידות אותן רכשה ממנה הנתבעת בנצרת עילית.

פסק הדין בפרשת אספן ניתן לאחר שהערעור שהגישה המדינה על פסק הדין בפרשת פזל נמחק, כך שפס"ד פזל הפך לחלוט. כב' השופט דרורי קיבל את טענתה של חברת אספן כי היא זכאית לתשלום מלוא התמורה עבור בניית המעטפות, זאת הן מכוח דוקטרינת מעשה בית דין (לאור פסק הדין בפרשת פזל שהכריע באותה פלוגתא) והן לאור בחינה משפטית לגופו של עניין. בנוסף הכריע כב' השופט דרורי במספר שאלות נלוות לשאלה המרכזית, כגון סוג הריבית, המועד הקבוע לתשלום, התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת וסוגיות נוספות העולות גם בענייננו. על פסק-דין זה הגישו שני הצדדים ערעור לבית המשפט העליון. ערעורים אלה טרם נדונו.

הסוגיות שבמחלוקת